קיונג-וה צ'ונג

קיונג-וה צ'ונג
לידה	26 במרץ 1948 (בת 76); סיאול, המשטר הצבאי של ארצות הברית בקוריאה
מוקד פעילות	קוריאה הדרומית
מקום לימודים	בית הספר ג'וליארד
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	קוריאנית
כלי נגינה	כינור
פרסים והוקרה	לי בינג-צ'ול
	פרופיל ב-IMDb

זהו שם קוריאני; שם המשפחה הוא צונג.

קיונג-וה צ'ונג (בקוריאנית: 정경화; נולדה ב-26 במרץ 1948) היא כנרת קוריאנית.

חייה

קיונג-וה צ'ונג היא חלוצה בתחום המוזיקה הקלאסית האסיינית. הקשר שלה למוזיקה החל כבר בגיל שלוש, תחילה בשירה ובהמשך בנגינה בכינור. פרסומה הגיע לשיאו בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, יחד עם עוד כנרים כמו פנחס צוקרמן ויצחק פרלמן. במיטב שנותיה נודעה בפרשנויותיה למוזיקה רומנטית ומודרנית. היא ממשיכה להופיע בנגינה ובשנים האחרונות אף הרחיבה את הרפרטואר שלה לתקופת הבארוק ולמוצרט.

ילדות ונעורים

קיונג-וה צ'ונג נולדה בסיאול, קוריאה הדרומית למשפחה מוזיקלית מאוד. אמה עמדה על כשרונה המוזיקלי מגיל צעיר, ואחרי שניסתה לקרבה לפסנתר, ששיעמם אותה, הובהר למשפחתה כי הכינור הוא המושך אותה, והיא החלה לנגן בכלי זה, בכישרון בולט ובקלות למידה, שאיפשרה לה לנגן כבר בגיל תשע את הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון עם הפילהרמונית של סיאול. במשך השנים זכתה ברוב תחרויות המוזיקה החשובות בקוריאה ויצאה עם אחיה, הפסנתרן מיונג-וון צ'ונג, ואחותה, הצ'לנית מיונג-וה צ'ונג, לסיורי קונצרטים בקוריאה, הן כסולנית והן בנגינת מוזיקה קאמרית. בהמשך עברה עם משפחתה לארצות הברית לקדם את הקריירה המוזיקלית של שלושת ילדי המשפחה.

ג'וליארד

בגיל שלוש-עשרה הגיעה צ'ונג לארצות הברית. בעזרת אחותה הבכירה, החלילנית מיונג-סו, תלמידה בג'וליארד, הוזמנה צ'ונג למבחן קבלה במחלקת המכינה לקולג' של בית הספר למוזיקה. מבחן הקבלה עלה יפה וצ'ונג זכתה במלגה מלאה לג'וליארד ובאפשרות ללמוד אצל המורה ידוע השם, איוואן גלאמיאן.

המפגש עם ג'וליארד לא היה קל. נוסף לקשיים שהציבו לפני צ'ונג השפה החדשה והיותה בת לקבוצת מיעוט, התברר לה, שבהשוואה למעמדה ככנרת-הילדה הטובה ביותר בקוריאה, הרי בתחרות עם כמה מן המצטיינים בקרב ילדי הפלא מרחבי העולם נמצאה התפתחותה לוקה בחסר. צ'ונג התייצבה מול האתגרים האלה בהחלטה נחושה להצטיין ויהי מה, ולהשגת מטרה זו העבידה עצמה בפרך. טכניקת ההוראה הנוקשה והקפדנית של גלאמיאן, שעתים אף הרחיקה תלמידים מן הלימודים בג'וליארד, התאימה בדיוק לצ'ונג. נגינתה השיגה בגרות ובשלות ניכרות בתקופה זו, הודות למורה.

קריירה

צ'ונג השתוקקה במשך שנים להשתתף בתחרות צ'ייקובסקי, אך הדבר נמנע ממנה בגלל המלחמה הקרה והמתיחות בין ברית המועצות לקוריאה הדרומית. תחת זאת, החליטה להשתתף, בשנת 1967, בתחרות אדגר לבנטריט, תחרות יוקרתית שיצחק פרלמן זכה בה בפרס ראשון. עם זאת, רבים ניסו להניאה מהשתתפות בתחרות זו. האמרגן שלה חשש, שכישלון עלול לפגוע באופן משמעותי בקריירה שלה. גם גלאמיאן לא ראה את השתתפותה בעין יפה, משום שפנחס צוקרמן, גם הוא מתלמידיו, נרשם להשתתף באותה תחרות ונראה היה, שתמיכתו של הכנר ידוע השם ורב ההשפעה אייזק שטרן מגבירה את סיכוייו לנצח בה. כדי לחזק את ביטחונה, מכרה אמה של צ'ונג את בית המשפחה בקוריאה וקנתה לבתה כינור סטרדיוואריוס.

בשלב הגמר של התחרות, התקשו השופטים להכריע בין צ'ונג לצוקרמן, ושטרן דרש שהשניים ינגנו שוב, אך גם לאחר הביצוע החוזר, לא הצליחו השופטים לקבוע מי משניהם ראוי למקום הראשון, ובסופו של דבר, בפעם הראשונה בתולדות תחרות לבנטריט, התחלק הפרס הראשון בין שני זוכים, צ'ונג וצוקרמן. הייתה זו החלטה יוצאת דופן, שכן במשך עשרים ושבע שנות קיומה של התחרות ארע, שאמות המידה הגבוהות במיוחד שנקבעו בה הביאו לכך, שהשופטים נמנעו ממתן פרס ראשון כאשר סברו, שהמועמדים אינם בשלים עדיין להופעות קונצרטיות ממדרגה ראשונה, אך זו הפעם הראשונה מצאו לנכון להעניק את הפרס הראשון לשני מתחרים גם יחד.hereto read the 1967 Time Magazine article on the competition.]

קיונג-וה הופיעה כסולנית עם תזמורות אמריקאיות חשובות, כמו התזמורת הסימפונית של שיקגו והפילהרמונית של ניו יורק והחליפה את נתן מילשטיין באירוע חגיגי בבית הלבן בוושינגטון מפאת מחלתו של מילשטיין. עם זאת, הקריירה שלה לא המריאה. להזדמנות הגדולה שלה זכתה בשנת 1970, כשיצחק פרלמן לא יכול היה להגיע ללונדון לקונצרט עם התזמורת הסימפונית של לונדון וצ'ונג התבקשה להחליפו בהתראה קצרה. צ'ונג, שנתקלה תחילה ביחס ספקני ומזלזל משהו מצד התזמורת, הפגינה את יכולתה בנגינת הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון ונחלה הצלחה רבתי הן בחזרה והן בקונצרט עצמו.

ההצלחה בלונדון השפיעה על המשך הקריירה שלה; היא קיבלה הזמנות רבות להופעות באנגליה ובעקבותיהן חתמה על חוזה הקלטות בלעדי עם חברת דקה/לונדון. אלבום הבכורה שלה עם אנדרה פרווין והתזמורת הסימפונית של לונדון, הכולל את הקונצ'רטי של צ'ייקובסקי ושל סיבליוס סלל לפניה את הדרך אל בימת הקונצרטים הבינלאומית.

באירופה פגשה צ'ונג את המורה השני שלה, הכנר הנודע יוזף סיגטי. סיגטי לא רק שכלל את מיומנותה בנגינה בכינור, אלא גם התרכז בהרחבת הבנתה במוזיקה ובאמנות.

צ'ונג מופיעה ברחבי העולם, עם רוב התזמורות החשובות, בהן הפילהרמונית של ברלין, הפילהרמונית של וינה, תזמורת רשות השידור הקוריאנית, התזמורת הסימפונית של לונדון, תזמורת פילדלפיה, התזמורת הסימפונית של שיקגו, והתזמורת הסימפונית של בוסטון. עם המנצחים שעבדה עצמם נמנים גאורג שולטי, אנדרה פרווין, סיימון ראטל, קלאודיו אבאדו, שארל דיטואה וריקרדו מוטי. כמו כן ניגנה עם פסנתרנים ידועי-שם כמו ראדו לופו, כריסטיאן צימרמן, פיטר פרנקל, סטפן קובצביץ' ואחיה הצעיר מיונג-וון צ'ונג. היא מנגנת בשלישיית צ'ונג עם אחיה ועם אחותה הבכירה, הצ'לנית מיונג-וה צ'ונג. הרפרטואר שלה כולל את רוב הקונצ'רטי המפורסמים, מבטהובן, דרך צ'ייקובסקי ועד אלבן ברג והיא הקליטה כמה סונאטות חשובות, ביניהן הסונאטות של ברהמס, של פרנק ודביסי והסונאטות של רספיגי וריכרד שטראוס (עם כריסטיאן צימרמן, הקלטה שזיכתה אותה בפרס "גראמופון" להקלטה קאמרית מצטיינת). פרשנויותיה מצטיינות ברגש רב ובו בזמן גם בנויות היטב ועם מספר רב של גיוון טונאלי. הקלטותיה המוקדמות מצביעות על רדיפת השלמות, המאפיינת את נגינתה של צ'ונג.

בשנת 1997 חגגה צ'ונג את יום השנה השלושים להופעת הבכורה של במרכז ברביקן בלונדון ובעיר מולדתה, סיאול. הקלטותיה האחרונות עד כה כוללות את ארבע העונות של אנטוניו ויוואלדי והקונצ'רטו לכינור של ברהמס עם הפילהרמונית של וינה עם סיימון ראטל.

ב-2007 הצטרפה צ'ונג לסגל המורים של ג'וליארד.^[1]